כלביית הנעורים

מכתב תודה מהמשפחה המאמצת של סיזר (7.12.2020)

לחניכי כפר הנוער הדסה נעורים,
אימצנו את סיזר לפני משהו כמו חודש וחצי מהכלבייה השיקומית בכפר ואנחנו עדיין בסוג של
הסתגלות הדדית ויש עוד דרך לעשות – אבל בהחלט כבר אפשר לומר שמבחינתנו הוא כבר חלק
מהמשפחה!
רצינו לומר תודה גם לצוות הכלבייה, אך בעיקר לנערים ולנערות בכפר הנוער שטיפלו בסיזר
במסירות, בחום ובאהבה וכמובן לכל מי שתומך בכפר ומאפשר את הפרויקט הזה.
כשלקחנו את סיזר ידענו שמדובר בכלב שהתגלגל בכל מיני בתים וכלביות, אבל בזכות הטיפול
המסור שהוא זכה לו וההיכרות העמוקה שלכם איתו, לא הרגשנו שאנחנו מקבלים “חתול בשק” –
אפילו שמדובר “על הנייר” בכלב מאתגר במיוחד בגלל העובדה שהוא חירש וגם לא הכי צעיר. בזכות
חניכי הכפר שתרגלו איתו את שפת הסימנים ועברו איתו תהליך שלם, אנחנו זכינו בכלב מסור ואוהב,
מאוד תקשורתי ורגיש, ובעיקר נהדר עם ילדים.
היום סיזר זוכה לשלושה אחים גדולים שמטפלים בו במסירות: נעם הבכור מגלה עצמאות ואחריות
כשהוא מוציא אותו לטיול יומי קבוע בצהריים )או שאולי סיזר מוציא אותו לטיול ומרחיק אותו סופסוף
קצת מהטלפון והמסכים?…  ;)מתן משחק איתו במשיכה בחבל וחולם כבר להיות מאלף כלים
כשיגדל; ואמיתי הצעיר חונק אותו בחיבוקים, ליטופים ומסאז’ים ומתעקש שסיזר ילווה אותו כל בוקר
בדרך לגן. בכל השבתות האחרונות סיזר הצטרף אלינו לטיולי שבת בטבע ובדרך כלל נרדם לו בדרך
חזרה באוטו ושוקע בשינה עמוקה ו)אנחנו מקווים( גם חלומות מתוקים .
אז תודה גדולה על שהאמנתם בסיזר ונתתם לו הזדמנות ואת כל החום והאהבה עד לאימוץ. מקווים
שעוד הרבה כלבים כמוהו יזכו להזדמנות נוספת בחיים ולבית חם בזכות העבודה המסורה שלכם.
מאיתנו,
שי, עידית, נעם, מתן ואמיתי
המשפחה החדשה של סיזר

מכלב בר לכלב משפחה

מוחיטו נולד בסוף 2018 אי שם בגבעות שבאזור ואדי ערה. את החודשים הראשונים לחייו העביר מוחיטו בשיטוט באזורי הכפרים, ניזון מאשפה ושאריות. סביר, שהקשר שהיה לו עם בני האדם  היה שלילי (שהתקרב לבתי הכפרים שבאזור, דאגו להרחיק אותו בצעקות, אבנים וכו’). בשלב מסוים הוא החליט לנסות את מזלו בשאריות של אום אל פאחם, שם נלכד ע”י הפקח העירוני והועבר לתחנת הסגר.

ככלב שגדל את השנה הראשונה שלו בשטח ולא הייתה לו אפשרות להשתלב בחיי משפחה ולהיות כלב בית, סיכוי גדול שהיה מעביר את שארית חייו בכלבייה של אחת העמותות או שהיה נכנס לרשימת המתנה להמתה.

המידע על הכלב הגיע אלינו והחלטנו לבדוק את האפשרות לשלב אותו בפרוייקט – מתוך רצון לפתח ערוץ שיקום נוסף שיהווה אתגר רציני לחניכי כפר הנוער הדסה נעורים – שיקום כלבי בר והפיכתם לכלבי משפחה (כלבי בר – כלבים שנולדו בשטח וחיו כשנה ללא קשר עם בני אדם).

המידע על הכלב הגיע אלינו והחלטנו לבדוק את האפשרות לשלב אותו בפרוייקט – מתוך רצון לפתח ערוץ שיקום נוסף שיהווה אתגר רציני לחניכי כפר הנוער הדסה נעורים – שיקום כלבי בר והפיכתם לכלבי משפחה (כלבי בר – כלבים שנולדו בשטח וחיו כשנה ללא קשר עם בני אדם).

מוחיטו נאסף והגיע אלינו שהוא רועד מפחד, עם חשש גדול מבני אדם, ללא גבולות או משמעת, רזה ולא מטופח. בתהליך איטי וממוקד שערך כ 5 חודשים עסקו חניכי הכפר בפעילויות שונות במטרה לאזן את מוחיטו ולהקנות לו הרגלים שיעזרו לו באיתור משפחה מאמצת. בתחילה, היה צורך לבסס את הקשר ולגרום למוחיטו לסמוך על בני האדם (שעות של ניסיונות התקרבות בסוף הצליחו) הנגיעה הפכה לליטוף, הליטוף הפך לטיול, הטיול הפך לריצה ומשם פעילויות למשמעת בסיסית, הרגלה לחיים בתוך דירה ובעיקר הרבה יחס, ויצירת מנהיגות ברורה.

כלב מפוחד שנצמד ברעד לפינת התא בכלביה ורק שלא יתקרבו עליו, הפך מוחיטו לכלב חברותי, שובב, אוהב אדם וכלבים, ממושמע (אבל אוהב לבדוק גבולות). למוחיטו נמצאה משפחה מאמצת והחניכים שעברו עם מוחיטו את התהליך נמצאים בקשר עם המשפחה על מנת לבדוק ולבסס הליך קליטה נכון עבור מוחיטו.

רייצ’ל חניכת הכפר מספרת על התהליך שעברה בכלבייה עם הכלב מוחיטו –

שמי רייצ’ל ואני תלמידת יב’. כשהייתי בכיתה י’ נפתחה בכפר כלבייה ואני ביקשתי  להצטרף לקבוצת החניכים שהתחילה את הפעילות בכלבייה. לא גדלתי בעבר כלבים. למרות שתמיד הייתי משחקת עם הכלבים של השכנים וחברים, אבל תמיד כלביים ענינו אותי ומאוד סיקרן אותי ללמוד על דרך החיים שלהם, על ההתנהגות, השפה שהכלבים מתקשרים ואיך עוזרים לכלבים להיות כלבי משפחה.

בחודשים האחרונים הביאו כלבים נטושים לכלביה והתחלנו פרויקט לשיקום כלבים. ביחד עם צוות הכלבייה אנחנו מבצעים תוכנית לכל כלב. . אני אישית התחברתי לכלב שקוראים לו מוחיטו. הוא כלב בן 10 חודשים בערך שגדל את רוב חייו חופשי ללא בעלים או להקה. קיבלנו אותו לכלבייה שהוא חסר משמעת וגם מפחד מבני אדם. התחברתי למוחיטו כי הוא כלב אנרגטי ועליז, ממש כמוני. לאט לאט הענקתי אהבה למוחיטו בטיולים, במשחקים ובאימונים שעברנו ביחד. הענקתי למוחיטו תחושה טובה ושאכפת לי ממנו והוא נתן לי גם תחושה שאוהבים אותי. ביחד לימדנו אחד את השנייה סובלנות והרגשתי שמוחיטו פשוט מחקה את מה שאני עושה.

בתקופת סגר הקורונה, הכפר היה ריק ונשארנו כמה חניכים כדי לסייע לטפל בכלבים. בתקופה הזאת הרגשתי שאני תורמת מאוד.  הכלבייה עזרה לי להעביר את תקופת הסגר שאני רגועה, הרגשתי שהצוות סומך עלי ולמדתי לקבל אחריות.

היום אני אחראית משמרת בכלבייה. הפעילות בכלבייה נותנת לי הרבה ביטחון אישי וסיפוק. אני ממליצה לעוד חניכים להשתלב בפעילות שיש בכלבייה, לעזור לכלבים נטושים להיות כלבי בית ולחיות חיים רגילים, ללמוד על הכלבים, להכיר את דרך החיים שלהם. בטוח בעתיד יהיה לי כלב, אגדל אותו בצורה טובה ומאוזנת.

מוחיטו השבוע סיים את תקופת השיקום שלו ומצאנו לו בית וסוף סוף הוא יכול להתחיל להנות מחיים בבית ובכיף. נפרדתי ממוחיטו ברגשות מעורבים, בכאב ובגעגועים אבל עם הרבה שמחה בלב שהצלחתי לעזור לכלב ויש לו היום משפחה.  נפרדנו שאני אומרת הרבה מילות אהבה ושהוא לא צריך יותר לפחד מבני אדם. בשיקום הוא למד שיש אנשים טובים שרוצים לעזור ולא צריך לנבוח על מי שמגיע ושמהיום, תמיד יהיו לו בעלים שידאגו לכל הצרכים והמחסור שלו.

אני כבר מתגעגעת ומתכננת את הביקור אצל מוחיטו ומאחלת לו ולאביב ( הבעלים החדשים שלו) שנים רבות של חיים משותפים בחברות ואהבה.

מכתב תודה מהמאמץ של מוחיטו

רוב חיי גדלתי עם כלבים בבית הוריי.

כבר הרבה שנים רציתי לאמץ כלב שיהיה שלי.
בתחילת תק’ הקורונה זוהר מהכלבייה השיקומית ביקשה ממני לבוא ולראות כלב אחד…חששתי וזה

לא היה מתאים באותה תק’…אבל החלטתי לתת צ’אנס ולבוא ולראות את המקום ואת הכלבים.
לא האמנתי כאשר הגעתי. כלבים מקסימים, ילדים מסורים ואוהבי כלבים עד השמיים !

בתחילה עשינו “דייטים”. היינו אני ומוחיטו הכלבלב החמוד שלי יוצאים לטייל בקצרה ברחבי הכפר.
כך לאט לאט נרקמה בנינו חברות שלנו. הוא הבין את צרכי ואני את שלו.
כמובן שסשה, רייצ’ל, אבי וזוהר תמיד עטפו, לימדו וליוו )עד היום( בכל מה שצריך- כל שאלה בכל
זמן עם המון סבלנות- באמת באמת מדהימים ומקצועיים !
לאחר חודש וחצי החלטתי לקחת את מוחיטו הקטן לחייקי. עוד לפני האימוץ- הצוות וידא שיש
למוחיטו את כל התנאים בביתי – חצר, אוכל, מקום עם צל ומים ואף באו לבקר את מוחיטו מספר

פעמים עם החניכים גם כאשר כבר עזב את הכלבייה.
היום מוחיטו אצלי כבר 3 חודשים ואני חושב שזו המתנה הכי טובה שהוא ואני יכולנו לבקש לשנה זו !

תודה לכל הצוות המקצועי ולחניכים המסורים !
שנה טובה ומתוקה ):
אביב מנור